|
להלן תביעות שהסתיימו בפסקי דין (תביעות שהסתיימו בפשרה לא מפורסמות באתר).
1. פסקי דין בנושא רשלנות רפואית בכל התחומים תוך התמחות בתביעות בגניקולוגיה ומיילדות בעיקר תביעות של יילודים בגין נזק של הולדה בעוולה אשר נפגעו במהלך ההיריון, תביעות רשלנות רפואית סביב הלידה ובסמוך לה.
2. תביעות רשלנות רפואית בתחומי רפואה מגוונים כגון אורטופדיה וכירורגיה, אבחון רשלני, מינון יתר של תרופות ומחלות זיהומיות וכד'.
3. תביעות לנזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים, תאונות עבודה ואחריות מוצרים פגומים. אחד התקדימים החשובים של המשרד הוא בנושא אחריות חברת ביטוח לפצות נהג אשר הפר את תנאי רישיון הנהיגה.
4. תביעות של עובדים אשר נחשפו לחומרים כימיים ו/או קרינה שגרמו לנזק.
5. תביעות נזקי גוף של ילדים אשר נפגעו מרשלנות רפואית ורשלנות מוסדות חינוך.
6. תביעות של מבוטחים לתגמולי ביטוח על פי פוליסות ביטוח בריאות, תאונות אישיות, אחריות מקצועית, אחריות המוצר וביטוח מקיף לרכב.
ע.א. 2030/99 האנד חמודה נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ
7. המשרד אחראי להלכה החשובה ביותר בדיני ביטוח בה נקבעה אחריות סוכן ביטוח לוודא קיומם של הגנות וחריגים המהווים תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי.
8. תקדים חשוב נוסף של המשרד הוא בנושא ניכוי יחסי של תגמולי הביטוח הלאומי מסכום הפיצויים באופן יחסי לאחריות המזיק. בהתאם לתקדים זה זכאי התובע לקבל את מלוא תגמולי המל"ל אך לעומת זאת לא ינוכה מתביעתו אלא אותו שיעור בהתאם לאחריות המזיק.
9.תביעות לעניין זכות החולה לקבלת מידע רפואי.
10. דיני קניין
ת.א. 449/93 משה זקן נ' נאוה הירשברג ו-13 אח'
11. אחר
בג"צ 7279/95 ועד מקומי כרמי יוסף ואח' נ' שר החינוך והתרבות ואח' (לא פורסם)- עתירה להקמת בית ספר בישוב כרמי יוסף
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לתובע היו מספר משאיות עמן עבד לפרנסתו. שתי משאיות של התובע נגנבו בהפרש של שבועיים. חב' הביטוח אליהו סירבה לשלם את תגמולי הביטוח ע"פ פוליסות הביטוח שהוציא התובע, בטענה שלא הותקנו במשאיות אמצעי מיגון כנדרש בפוליסות. התובע הגיש תביעה לשיפוי תגמולי הביטוח בבית המשפט המחוזי בירושלים, וביהמ"ש (כב' השופטת מוסיה ארד), קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצויים לפי שווי המשאיות במועד גניבתם. חב' הביטוח הגישה ערעור על פסק הדין ובית המשפט העליון (כב' הנשיא מאיר שמגר) דחה את הערעור של חב' הביטוח תוך שהוא קובע תקדים בדיני ביטוח, לגבי חובת הגילוי וההסבר של חב' הביטוח להעמיד את המבוטח על זכויותיו, למסור ולהסביר לו את כל המידע המצוי באותיות הקטנות בפוליסה ולוודא שהוא מודע לסייגים ולחריגים שחב' הביטוח מתנה בפוליסה. בית המשפט אישר את הפיצוי שפסק בית המשפט המחוזי בסך 700,000 ש"ח.
רשלנות רפואית של רופא בחדר מיון אשר לא טיפל באיחוי עצבים שנפגעו. התובעת, שהייתה ילדה בת 4 עת שנפגעה במרפקה בביתה, כתוצאה מחדירת רסיסי זכוכית של צלחת. החתך נתפר במיון בילינסון, לאחר שהוצאו הרסיסים, אך מבלי שטופל עצב שנקרע בזמן הפגיעה. הדבר גרם לה לנזקים ולשיתוק האצבעות והוביל לניתוחים רבים. נכותה של התובעת הייתה בשיעור מוסכם של 32.5% לצמיתות. פסק הדין ניתן ע"י כב' השופט רפי כרמל בבית משפט השלום בירושלים: התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי הנזק שנגרם לה אירע עקב הפרת חובת הזהירות שחב הרופא כלפי מטופלו, אשר לא דאג לתפור את עצבי המרפק שנפגעו ואף לא דאג לבצע מעקב רפואי למה שהתפתח לשיתוק חלקי של חלק מאצבעות היד וחייב ביצוע ניתוחים רבים שניתן היה למונעם אילו הטיפול הראשוני בחדר מיון היה הולם ובהתאם לסטנדרטים מקובלים ברפואה. משעבר נטל השכנוע, אל הנתבעת, להראות שלא התרשלה זו לא הרימה את הנטל. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק לתובעת פיצוי בסך 350,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור התובעת על גובה הנזק ופסק לתובעת פיצוי נוסף בסך של כ – 100,000 ש"ח.
קטיעת רגל כתוצאה מרשלנות רפואית של בית חולים אשר טיפל בתובעת תוך אבחנה שגויה. התובעת סבלה ממחלה מולדת. בעקבות נפילה בהיותה כבת 7, סבלה מנפיחות או בליטה ברגלה. היא נלקחה לרופא המשפחה בקופ"ח שהפנה אותה לחדר מיון בי"ח ברזילי. הרופאים בביה"ח התרשלו באבחון המחלה המולדת וביצעו טיפולים חוזרים ונשנים, בגבס ובניתוחים, על סמך אבחנות שונות ומנוגדות, מבלי לבדוק את עברה הרפואי, שגרמו לה לנזק בלתי הפיך ולקטיעת רגלה ונכות בשיעור 60% לצמיתות. פסק הדין ניתן ע"י כבוד השופטת הכט בבית המשפט המחוזי בירושלים: אין מחלוקת לגבי הטעות שנעשתה באבחנה בהגיעה של התובעת למיון. הרופא נכשל במבחן החקירה והדרישה. רופאי בית החולים התרשלו בטיפול תוך ביצוע טיפול רפואי המבוסס על אבחנה שגויה אשר לא התאמתה. העדר הצילומים והרישומים מטה את המאזן לטובת התובעת. מכאן, שהיתה סטייה של רופאי הנתבעת מסטנדרט רפואי מקובל תוך ביצוע פזיז ורשלני של ניתוח לתיקון שבר מבלי שעמדו בפניהם נתונים מספיקים לוודא נכונות אבחנתם. בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בסך כ – 1,400,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בית המשפט העליון הפך את התוצאה וקבע שהמדובר בטעות באבחנה ולא רשלנות.
תביעה לפיצויים של עובד אשר לקה בסרטן מסוג לימפומה לאחר שנחשף לקרינה ולפורמהלדיד במהלך עבודתו במפעל תע"ל. התובע עבד אצל הנתבעת משך 14 שנה כמכונאי ומנהל עבודה, במהלכם נחשף לחומרים שונים, ביניהם רדיואקטיבים. לטענתו, לא קיבלו הוא ויתר העובדים במפעל הוראות או אזהרות מההנהלה לגבי החשיפה לקרינה ולא ננקטו אמצעי הזהירות והמיגון הראויים. עקב החשיפה המסוכנת סבל התובע מכאבים עזים, חוסר עצם ולקה במחלת הסרטן (לימפומה). פסק דין (כב' השופט עוני חבש): המפעל לא נקט בכל האמצעים שהיה עליו לנקוט כדי למנוע חשיפתו של התובע להשפעתם המסוכנת של החומרים איתם היה במגע. רשימת ליקויים בטיחותיים של המפעל מצביעה על קיום רשלנות מצדו. מדובר בחשיפה ממושכת, גם אם מדובר בערכים קטנים של קרינה. התובע הוכיח, ברמת הוכחה דרושה, את הקשר הסיבתי בין הגורמים להם נחשף במהלך עבודתו במפעל ובין הופעת מחלתו הממארת. נכותו של התובע הוערכה ע"י הרופאים בשיעור של 50% לצמיתות (אף שהמחלה הייתה בהפוגה), ובית המשפט פסק לתובע שפוטר מעבודתו פיצויים בסך 1,800,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. בעיקבות תביעה זו הגישו עובדים נוספים שנפגעו תביעות פיצויים נגד המפעל באמצעות המשרד.
רשלנות רפואית של קופ"ח אשר לא דאגה לבצע מעקב לאחר ניתוח בברך. בעקבות ניתוח בברכו, נגרם לתובע זיהום שגרם לנזקים תוך מפרקתיים וניווניים. לטענות התובע הזיהום נגרם עקב דרישת הרופא לרכוש בעצמו את המסמרים הנחוצים לצורך קיבוע הברך בניתוח. לתובע לא נמסר הסיכון שבהיווצרות זיהום. לא נענו תלונותיו על כאבים מתמשכים ולא נערכו לו בדיקות מעקב שהיו חושפות את הזיהום בשלב מוקדם. לא נערך רישום רפואי נאות. פסק דין (כב' הנשיא ו. זיילר): הכאב הממושך עליו התלונן התובע, אפשר שמקורו בזיהום, ובשל תוצאות קשות שגורם זיהום שלא נחשף בזמן, חובה על רופא לערוך לפחות את הבדיקות השגרתיות והקלות, דוגמת ספירת דם ושקיעת דם, על מנת לברר זאת, אפילו אם לא היו מצליחות הבדיקות לחשוף את הזיהום. הסיכון שבאי עריכת בדיקות (שהיא עצמה מעשה רשלנות), הוא כסיכון שברישום רפואי לא תקין, היינו שהתובע זכאי להניח שאילו נהגה הנתבעת בשיגרה המחייבת עריכת בדיקות כאלו, הזיהום היה נחשף. אילו נחשף הזיהום במועד היתה ניתנת אנטיביוטיקה וזו היתה מונעת את הנזק. לגבי יתר העילות- ביהמ"ש לא שוכנע כי לא ניתן לתובע הסבר על סיכוני הניתוח והזיהום, נקבע כי השימוש במסמרים נהוג ומקובל ואין בו רשלנות, הרישום הרפואי אמנם היה חסר אך עדין בבחינת נאות. נכותו של התובע הועמדה בהסכמה על שיעור של 40%, ובית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 850,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
רשלנות רפואית של רדיולוג אשר פגע בכיס המרה תוך כדי טיפול לריסוק אבנים בכלייה. עובדות: התובעת, עברה 3 טיפולים של ריסוק אבנים בכלייה השמאלית בבי"ח של הנתבעת. שני הטיפולים הבאים לריסוק האבנים בכלייה הימנית לא צלחו, ואחריהם סבלה התובעת כאבים חזקים. נוכח התפתחות זו וריבוי האבנים בכלייתה, הוחלט אצל הנתבעת על המשך טיפול בהחדרת נפרוסטומיה. במהלך הטיפול בוצעה חדירה בטעות לכיס המרה שגרמה לזיהום בחלל הבטן ודרשה ניתוח מיידי לכריתת כיס המרה וניקוי חלל הבטן. סיבוכים אלה הביאו לתופעות שליליות כחום גבוה וממושך, מוגלתיות, כאבים עזים, בעיות עיכול, צלקות ונכות. פסק דין (כב' השופט דוד פרנקל): הרופאה הרדיולוגית חרגה מן המקובל בחדירתה לריסוק האבנים מכיוון הבטן ולא מהגב כמקובל, וגם בעשותה כן לא הבטיחה שלא ייפגע איבר אחר, מה גם שהיה במרחק ניכר. מאזן ההסתברויות נוטה לטובת התובעת ועל כן נהפך נטל ההוכחה, וגם מן הסיבה שמתקיימים 3 התנאים לכלל הדבר מדבר בעד עצמו. במיוחד מתקיים יסוד השליטה על החפץ המזיק כאשר המיכשור הרפואי בו נעשה שימוש מצוי בידי הרופאים. בנוסף, היה ליקוי משמעותי ברישום הרפואי של הפעולות הפולשניות. הנתבעת לא הרימה את הנטל, ואף הוכחה רשלנות באופן פוזיטיבי. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק לתובעת פיצויים בסך 120,000 ₪ לאחר שקבע שנכותה כתוצאה מהטיפול הרפואי הנ"ל עמד על 10% לצמיתות.
ת.א. 23086/94 (השלום י-ם) מאור אפרים נ' רדמונד אמקור בע"מ (12/01/2000)
רשלנות מעסיק (מפעל לייצור מנועים) לחשיפה לרעש ונזקי שמיעה. לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור 24% עקב ירידה בשמיעה כתוצאה מחשיפתו לרעש תעשייתי כבד במפעל הנתבעת בו עבד. נטען כי הנתבעת לא הנהיגה שיטות עבודה בטוחות, ולא נקטה אמצעי זהירות להקטנת סיכוני הרעש, חרף רמת הרעש המסוכנת שיצרו הכלים במפעל. בכך הפרה חובה חקוקה של תקנות הבטיחות בעבודה. הנתבעת העלתה טענת התישנות וכן הכחישה חבותה. פסק דין (כב' השופט יצחק מילנוב) לא הוכח מתי בדיוק ארע הנזק ואפילו אם היה מוכח שחלקו נגרם לפני תקופת ההתישנות, הרי שלא ניתן לקבוע במדויק שיעורו של חלק זה ועל כן דינה של טענת ההתישנות להידחות. לגבי גילוי הנזק, אוביקטיבית נתגלה הנזק אחרי 1989, שאז חלה ירידה משמעותית בשמיעתו. גם בשל קושי בהפרדת חלקי הנזק- אין התישנות. הפעלת מכבשים עפ"י תקנות הבטיחות בעבודה נחשבת רעש מזיק והוכח כי הנתבעת לא נקטה באמצעים ובפעולות להפחתת המפגע, בכך הפרה חובה חקוקה ואת חובת הזהירות כלפי עובד. טענת אשם תורם נדחית משום אי הרמת נטל ההוכחה. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 250,000 ₪ מעבר לתגמולי המל"ל בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
רשלנות רפואית בלידה : התובע נולד, כתאום בלידה קיסרית בשבוע ה- 40, עם שיתוק מוחין, ונפטר במהלך ניהול התביעה בהיותו בן 5. אמו של המנוח הגיעה לביה"ח של הנתבעת בשבוע ה- 40 בתלונה על חוסר תחושה בתנועת עוברים. לטענת התובעים נמצא עובר אחד במצג עכוז ודופק לא תקין באחד העוברים. בשל חוסר מקום נדחתה החלטה על ביצוע ניתוח. למחרת חזרה לבי"ח ובוצע ניטור תקין, למעט האטה בדופק לב העובר (שבמצג עכוז) למשך 3 דקות בלבד. האם שוחררה ושבה למחרת לביצוע הניתוח הקיסרי. במנוח כאמור התגלה לימים שיתוק מוחין ואפילפסיה. אחותו נולדה בריאה. פסק דין (כב' השופט עזרא קמא): הריון התובעת היה הריון בסיכון גבוה לאור הצטברות מרכיבי הסיכון: הריון עודף, ריבוי עוברים, ירידה בתנועות העובר ועברה הרפואי. תלונת יולדת בדבר ירידה בתנועות העוברים הינה תחושה סוביקטיבית בלבד שאינה מעידה על מצוקה עוברית או סיכון אך מחייבת ניטור ובדיקה. במקרה דנן, הצטרפות עובדה זו לשאר המרכיבים יוצר את הסיכון. רישום חסר על עברה הרפואי של המטופלת נזקף לחובת הנתבעת. לאחר קבלת ההחלטה בשאלת האחריות נפטר התובע והוריו תיקנו את התביעה והגישו לפיצויים בשם העזבון ובשמם. בית משפט קיבל את תביעת העיזבון בשל נזק שאינו נזק ממון וקיצור תוחלת חיים ופסק לתובעים פיצויים בסך של 400,000. בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אך דחה את תביעת ההורים לפיצוי בגין הכאב וסבל שנגרם להם. בערעור שהגישו ההורים לבית המשפט העליון הושגה פשרה והוסף פיצוי נוסף של 200,000 ש"ח
שיתוק ע"ש ארב של יילוד פג בניתוח קיסרי. התובעת הגיעה לביה"ח עם צירי לידה,עם פתיחה של 9 ס"מ, עובר במצג עכוז וללא ירידת מים, והועברה מיד לחדר ניתוח. כשעה לאחר קבלתה החלו מי השפיר לפקוע, היתה פתיחה מליאה ועכוז הילוד יצא באופן ספונטני עד לגובה הטבור, אז התגלה סיבוך זרוע מעל לראש (Nuchal Arm). המיילדים החלו לסייע בחילוץ העובר, ובטרם הספיקו לבצע פעולת הרדמה חולץ העובר. הילודה נולדה עם שיתוק ERB בגפה הימנית וחשש לזיהום. פסק דין – כב' הש' סגל: נקבע כי בדיקת אולטרסאונד שבוצעה אמנם לא גילתה את תופעת ה NA, אך לא התחייב מכך צילום רנטגן טרם הלידה לאיבחון הסיבוך. המשקל המצטבר של העדויות מצביע כי הלידה לא היתה מיועדת להתנהל בניתוח קיסרי אלא בלידה נרתיקית בחדר ניתוח, וכי התובעת קיבלה הסבר מלא על מצבה ולא דרשה ביצוע ניתוח דווקא. יודגש, כי בשלב סיום הלידה המחליט הבלעדי הינו הדרג הרפואי וההחלטה על ביצוע לידה רגילה היתה סבירה . נקבע כי לא הוכחה הפרת חובת הזהירות מטעם הצוות הרפואי בכל מהלך הלידה. לא נתקיים התנאי השלישי לכלל הדבר מדבר בעד עצמו. לאחר המשפט התפשרו הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט.
אוטם מוחי כתוצאה מרשלנות סביב הלידה.
תביעה לרשלנות רפואית בשל פרע כתפיים בלידה.
רשלנות באבחון אפנדציט. התובעת פנתה לחדר מיון ושוחררה למרות ממצאים חיוביים באולטראסאונד. כתוצאה מכך נגרם לה נזק לא-ממוני. התביעה התקבלה וביהמ"ש השלום בירושלים מפי כב' השופטת עירית כהן פסק פיצוי בסך כ- 150,000 ש"ח בתוספת שכ"ט והוצאות.
רשלנות רפואית של רופאת משפחה בטיפול באניביוטיקה. המערער חלה בדלקת גרון, טופל בהוראת רופאת המשפחה באנטיביוטיקה, ומשהוטב לו, כעבור 3 ימים חדל לקחת את התרופה. בדיקה שנערכה ביוזמת אמו העלתה קיומם של חיידקי סטרפטוקוקוס אצל המערער, ולפיכך שוב ניתנה לו אנטיביוטיקה. יום לאחר נטילת התרופה החל המערער לסבול מפריחה ולפיכך הורתה המשיבה על הפסקת נטילת התרופה ועל טיפול נגד אלרגיה. מצבו של המערער החמיר והוא אושפז בבית חולים. התגלו ליקויים בלבו, הוא נותח ואובחן כמי שסובל מקדחת שיגרון במהלך לא טיפוסי. תביעת המערערים שבה טענו כי התרשלות המשיבה גרמה למחלתו ולנכותו של המערער נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי. פסק דין- כב' הש' אור, טירקל, בייניש: 1. היעדר רישומים על ביקורי המערער אצל המשיבה והיעדר רישום של ההוראות עליהן הורתה עקב בדיקותיה את המערער, הם בגדר רשלנות רישומית הצריכה להיזקף לחובת המשיבים, ונטל חובת ההוכחה עובר למשיבים . 2. בית-משפט קמא קבע שהמשיבים עמדו בנטל זה. מרישומי האשפוז עלה כי האם דווחה כי הטיפול התרופתי הופסק על-ידיה. כמו כן בדיקת רישומי המשיבה על טיפולים דומים שנתנה העלתה, כי בשום מקרה לא נרשם טיפול אנטיביוטיקה לתקופה של שלושה ימים בלבד. אין להתערב במימצא עובדתי זה של בית-המשפט . 3. הוכח שהפסקת התרופה בנסיבות אלה ליום יומיים אינה אסורה. יתר-על-כן הפסקתה לתקופה עד תשעה ימים אין בה סיכון. יומיים לאחר ההוראה על הפסקת התרופה הופנה המערער לבית חולים, מכאן שלתקופה מעבר לשני הימים אין המשיבה אחראית. מה גם שלא הוכח כי זו הסיבה לנזק. הערעור נדחה.
ע"א 3585/98 (מחוזי ת"א) פלונית נ' קופ"ח כללית ( 23/1/2000 )
רשלנות רפואית בשל אי מתן הסבר ואזהרה בניתוח כריתת שד. המערערת סבלה משך שנים מהופעה חוזרת של ציסטות בשני השדיים, אשר הצריכו מעקב ובדיקות תכופות, ממוגרפיות וביופסיות שנעשו בבי"ח קפלן של הנתבעת. מאחר והציסטות היו שפירות לא הצדיקו כל התערבות רפואית. כשהופנתה למחלקה לכירורגיה פלסטית הומלץ לה על ביצוע ניתוח לכריתה תת עורית של השדיים ושיחזור באמצעות שתלי סיליקון. הניתוח לווה בסיבוכים שונים, כאבים וניתוחים נוספים לתיקון נזקי הניתוח הראשון, לכריתת שני השדיים ושחזורם ולתיקון בקע בטני שנוצר כתוצאה מכך. בימ"ש השלום דחה את התביעה והתובעת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור והחזיר את הדיון בשאלת גובה הנזק לבית משפט השלום. פסק דין (כב' השופטים גולדברג, חיות ובר אופיר): ביה"מ המחוזי דחה את טענת הרשלנות של הנתבעת לגבי עצם הצורך בביצוע הניתוח, ואופן ביצועו. יחד עם זאת מצא ביה"מ פגם לגבי גילוי הפרטים והסיכונים לתובעת. נקבע שהרופא הפר את חובת הזהירות כלפי התובעת בכך שלא נתן הסבר אודות הניתוח והשלכותיו, לרבות הסיכונים והסיבוכים בניתוח. בית המשפט המחוזי בקבלו את הערעור קבע כי לא ניתן להתייחס לחתימתה של המערערת על טופס ההסכמה כאל גיבוש הסכמה מדעת לביצועו של הניתוח, שכן הסכמת המערערת לא הייתה מבוססת על מלוא המידע שפרטיו מנויים בטופס האמור, כתב ההסכמה לניתוח כשלעצמו אין בו כדי להכריע את הכף שמא הוחתם החולה על דרך השגרה. אם לא הוסברו לחולה, לפני מתן הסכמתו לביצוע בדיקה מסוימת, הסיכונים הכרוכים בה - כי אז ההסכמה תהיה חסרת נפקות, דברים אלה נכונים, בדרך של היקש, גם על ביצוע ניתוח, ומי שנתן הסכמה לביצוע ניתוח מבלי שקיבל הסברים על הסיכונים הנובעים ממנו - הסכמתו איננה תקפה, על התוצאות הנובעות מכך למוסד הרפואי. בעקבות הערעור הוחזר התיק לבית משפט השלום אשר פסק פיצויים בסכום של 180,000 ש"ח מהם פיצוי בשל הפגיעה באוטונומיה בסך 50,000 ש"ח
רשלנות המשמר האזרחי בפיקוח על מתנדב שניסה להתאבד.
איחור באבחון מחלת הסרטן.
רשלנות רפואית בעיכוב טיפול רפואי בחדר מיון. מות החולה כתוצאה מהחלפת תרופה.
תאונת דרכים- גובה הנזק 10% נכות 180,000 ש"ח.
תאונת עבודה בה נפגע התובע ממסוע ששימש להסעת פרופילי אלומיניום כבדים. לתובע נקבעו 20% נכות ונפסק לו פיצוי בסך 220,000 ש"ח מעבר לתגמולי המל"ל.
התובע נפגע בתאונת עבודה כתוצאה מהרמת משא כבד שגרם לו נזק וניתוח שבר (הרניה). התביעה נדחתה ע"י המוסד לביטוח לאומי עקב איחור בדיווח.
התביעה לביהמ"ש המחוזי בחיפה התקבלה ונפסקו לתובע פיצויים בסך כ- 600,000 ש"ח בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד.
תביעה לתגמולי ביטוח על פי פוליסת אי-כושר לעבודה. התובע נפגע בתאונת עבודה בעקבותיה לא יכול היה לחזור לעבודה. התביעה התקבלה במלואה.
אחריות רופא טיפת חלב ומכון אולטראסאונד לנזקים שנגרמו לתובע והוריו עקב אי גילוי מומים בעובר. עובדות: אימו של התובע עברה מס' בדיקות אולטראסאונד במהלך ההריון בהן ניתן היה לחשוד כי העובר סובל מפיגור בגדילה תוך רחמית. רופא טיפת חלב אמנם הפנה את התובעת לבדיקות אולטראסאונד אך לא נתן דעתו לממצאים המחשידים בבדיקות , כך גם רופאי מכון האולטראסאונד אשר לא הפנו את תשומת לב האישה לתוצאות המחשידות בשום שלב משלבי ההריון. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת הכט) פסק: ע"פ הראיות לא מכון האולטראסאונד ולא רופא טיפת חלב קיימו את חובת הזהירות המוטלת עליהם בעניין גילוי הבעייתיות בתוצאות הבדיקה. חלקו של הרופא המטפל ב"טיפת חלב" בהתרשלות עולה על חלקו של המכון מאחר ובידיו רוכז כל המידע אודות הריונה של התובעת, הוא הסתמך על שיקול הדעת של האחות ועל שיקול דעת רופא המכון. רופא המכון לא העמיד את התובעת על החשיבות שבהעברת תוצאות הבדיקה במהירות לעיונו של רופא טיפת חלב לאור הבעייתיות שבתוצאות. עוד הוסיף בית המשפט כי על פי עדויות המומחים, לא עלתה מניעה מעשית לביצוע הפסקת ההריון אף בשליש האחרון של ההריון, באמצעות המתת העובר ברחם, ובכל אופן לא הייתה מניעה להפסקת הריון גם בשלב המאוחר של ההריון, כזאת שתצדיק אי יידוע התובעים בדבר הבעיה, ואי הצגת האופציה של הפסקת הריון, על הבעייתיות שבה. התובעת העידה כי אילו היו אומרים לה לפני הלידה, שבנה יהיה מפגר, אפילו יום לפני הלידה, הייתה מבקשת הפסקת הריון- אפשרות כזאת לא הוצעה לה, אף לא בבית החולים במועד שבו כל האינדיקציות לפיגור היו ברורות. בית המשפט פסק לתובעים פיצוי בסכום של 9,500,000 ₪. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון הופחת הפיצוי והועמד על 8,000,000 ₪. פסק הדין בשאלת האחריות הושאר על כנו.
התובע בן קיבוץ נולד בבית חולים השייך לנתבעת וסובל מפיגור שכלי, בעיות התפתחויות, קשיי הסתגלות ונכותו 70% . הצדדים הסכימו על חלוקת אחריות כך שהנתבעת תישא במחצית נזקי התובע. בית המשפט הכריע כי הנתבעת תישא בהוצאות הקיבוץ שהטיבו נזקו של התובע וכן תשלום עתי לעתיד. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר קבע תקדים חשוב בנושא ניכוי יחסי של תגמולי הביטוח הלאומי מסכום הפיצויים באופן יחסי לאחריות המזיק. בהתאם לתקדים זה זכאי התובע לקבל את מלוא תגמולי המל"ל אך לעומת זאת לא ינוכה מתביעתו אלא אותו שיעור בהתאם לאחריות המזיק. במקרה זה הוסכם על חלוקת אחריות של 50% על המזיק ולכן הוחלט שמסכום הפיצויים ינוכו רק 50% מתגמולי המל"ל בעוד שהתובע יהיה זכאי לתשלום מלוא התגמולים מהמל"ל. המשמעות הכספית היא תוספת של כ – 500,000 ₪ לסכום הפיצויים.
התובע נפל במהלך עבודתו מגובה 10 מטר בבניין עליו עבד ונגרמו לו פגיעות אורטופדיות משמעותיות ובעיקר פריקה של עצם הירך. הוא פונה לבית החולים מאקאסד אך החזרת ראש הירך למקום התעכבה והתובע נותח באיחור, כתוצאה מכך התפתח בתובע זיהום בחלקים שונים בגוף שחלקו לא אובחן. לאחר 4.5 חודשים של אישפוז שוחרר התובע מבית החולים ואושפז שוב בבית החולים הדסה אך התובע נותר עם נכות של 100% לצמיתות. בית המשפט המחוזי (השופט יוסף שפירא) קיבל התביעה קבע שהנתבע התרשל בטיפול הרפואי וחייב את בית החולים לשלם לתובע פיצויים על סך 1,800,000 ₪.
המערערת, שהייתה מאושפזת בבית-חולים פסיכיאטרי, ביקשה לקבל לידיה את הרשומות הרפואיות המתייחסות לאשפוזה, וסורבה. הצעות של הרשויות להעברת חלקים מתוך המידע כתחליף נדחו על-ידיה, בהסתמך על הוראת החוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן: חוק הטיפול בחולי נפש). משכך, פנתה המערערת לבית- המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו והגישה תובענה למתן צו עשה, להעברת החומר הרפואי לידיה ולחלופין להפעלת ההליכים הקבועים בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן:חוק זכויות החולה), שעל-פיו ההחלטה הסופית בעניין מסירת מידע נתונה לוועדת אתיקה. בית- המשפט המחוזי סבר, כי הואיל וחוק הטיפול בחולי נפש הינו חוק מיוחד, גובר הוא על חוק זכויות החולה, ומשכך - דחה את התביעה. המערערת פנתה לעו"ד יונתן דייויס ע"מ שייצגה בערעור. בית המשפט העליון קיבל את הערעור בנימוק שזכות החולה לקבלת מידע מעוגנת בחוק מאוחר וכללי, החל על כל החולים. בית המשפט קבע שבמקרה זה יש להחיל את סעיף 18 לחוק זכויות החולה הקובע שכאשר יש מחלוקת לגבי מסירת המידע אם הוא עלול לסכן את החולה תכריע ועדת אתיקה במשרד הבריאות. כמו כן נקבע, שאך מובן הוא, שוועדת האתיקה, בהחלטותיה, חייבת לתת דעתה לסוג המחלה והשפעתה, הכול כאמור בחוק. משכך, נתקבל הערעור, פסק-דינו של בית- המשפט המחוזי בוטל ונקבע, כי בקשת המערערת תידון על-ידי ועדת האתיקה, שאליה מועברת הבקשה מכוח סעיף 18 לחוק זכויות החולה.
גניבת רכב- תביעה לתגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח.
תביעה לתגמולי ביטוח עקב גניבת רכב. התביעה נתקבלה בחלקה והתובעת שופתה בגין גניבת הרכב.
עתירה למימוש זכויות נכה צה"ל שזכויותיו הופסקו.
|
